אלונה קוטליאר, אמא לילדה עם קשיי תקשורת שהייתה אמורה להתחיל את לימודיה בכיתה א׳, מתארת במכתב קורע לב למנכ״ל משרד החינוך את הקשיים, האטימות והטרטורים שהיא עוברת מאז תחילת שנת הלימודים.
לכבוד מר שמואל אבואב – מנכ”ל משרד החינוך
16 בספטמבר 2019
1. היום זה היום ה- 16 שבתי הקטנה בת ה-6, שהייתה אמורה לעלות לכיתה א’ השנה נמצאת בבית.
2. בגלל שהמערכת הגדולה והמתוחכמת לא הייתה ערוכה ועדיין לא ערוכה לתת לה מענה יעיל וראוי ולקלוט אותה לשורותיה.
3. בתי אובחנה בתחילת הקיץ עם קשיי תקשורת, ולפיכך הייתה זקוקה לכיתת תקשורת לבנות על מנת להתקדם ולהתפתח כראוי.
4. זמן קצר לאחר קבלת האבחון יצרנו קשר עם גורמים במשרד החינוך על מנת לראות איך מקדמים את נושא כיתת התקשורת ביעילות האפשרית. הכל כדי להספיק לקראת תחילת שנת הלימודים.
5. מהר מאוד הבנו שעניין כיתות התקשורת במערכת החינוך הוא מצרך שבמחסור חמור, שלא לדבר על מענה לציבור החרדי, איתו אנו נמנים. בעיקר אין מה לדבר על מלאי כיתות תקשורת לבנות חרדיות, השואף לאפס.
6. קיבלנו סירוב מוחלט בנוגע לכיתת תקשורת חרדית לבנות מכל מקום אליו פנינו. למעשה נתנו לנו להבין שאין כזה מוצר במלאי כלל וכי עלינו להפסיק להתעקש ולחפש.
7. גורמים שונים ענו לי שעקב הקיצוץ בתקציב, קיבלו הוראה לא לפתוח כיתות תקשורת, אלא לנסות “לשלב” את הילדים במסגרות הרגילות הקיימות.
8. בשלב הזה של הבירור, יצרתי קשר עם מאות גורמים שונים במערכת – ביניהם מפקחות במחוזות שונים, מנהלת אגף לחינוך מיוחד, פניות טלפוניות ובכתב לגורמים הבכירים במשרד. פניתי ללשכת השר והמנכ”ל, לעוזרים הישירים של השר ועוד על מנת למצוא, לגמרי בכוחות עצמי, פתרון ושיבוץ מתאים לבתי.
9. עד שלבסוף נודע לי, לגמרי במקרה באחת מקבוצות ההורים, שישנה כיתת תקשורת לבנות בבית שמש (אופציה שלא עלתה על הפרק במשך כל התנהלותי מול הגורמים השונים).
10. נוכחתי לדעת כי המערכת מתנהלת בחוסר שקיפות מוחלט אל מול ההורים, שנדרשים לגשש באפלה מוחלטת כשהאלטרנטיבות החינוכיות לא פרושות בפניהם. גם פרטי הקשר של הגורמים השונים במשרד החינוך שאמורים לכוון ולסייע לא מפורסמים.
11. להורים כלל לא ניתנת הזכות להשפיע ולבחור את המוסד החינוכי שבו ילמדו ילדיהם. המערכת יוצאת מנקודת הנחה שלהורים אין מספיק ידע והבנה על מנת להתערב בתהליך.
12. במשך כל התקופה הזאת השקעתי שעות על גבי שעות, ימים ולילות בחיפוש אחר הגורם הבא שיוכל לסייע ולהוביל אותי למציאת מענה ופתרון. את כל הטלפונים קיבלתי מאנשים פרטיים שחוו חלק ממה שאני חוויתי בעצמם, גורמים במשרד שריחמו עלי באופן אישי והעבירו אותי לגורמים בכירים יותר שאולי יוכלו לסייע, קבוצות הורים שונות ועוד.
13. למעשה המערכת (משרד החינוך והרשות המקומית) מתבצרת מאחורי חומת הגנה של חוסר שקיפות בכל עניין פרטי הקשר הישירים. כלומר, בלתי אפשרי לחלוטין ליצור קשר בטלפונים המפורסמים ברשת (שחלקן כבר לא נכונים או מנותקים), אלא אם משיגים בדרך לא דרך את הטלפונים הניידים – שגם בהם כמעט ואין זמינות למספרים שהם לא מכירים.
14. כל הגורמים שהייתי בקשר איתם, ללא יוצא מן הכלל, העבירו את האחריות לגורמים אחרים וכן הלאה.
למעשה, ימים על גבי ימים התגלגלנו מגורם לגורם לגורם, כשאף אחד לא לקח את האחריות הישירה על הטיפול בנו מהתחלה ועד הסוף (גם לא הגורמים הבכירים ביותר).
15. גם כשכבר נכנסנו למסלול המקובל שבסופו אמור להוביל אותנו לידי השיבוץ המיוחל, עברנו אינספור גורמים לא יעילים בדרך, שלא מתואמים ביניהם כלל וכלל.
16. שלחתי את האבחונים למפקחת הישירה כבר ב- 27/06 וביקשתי לקבוע מועד לוועדת השמה.
17. מסיבה כלשהי הטיפול בקביעת המועד התמהמה, ורק ב- 7/08 קיבלתי מכתב דחייה מהרשות המקומית לקיום ועדת השמה. הסיבה שדחייה הייתה שאין שיבוץ מתאים, ולכן אין סיבה לקיים ועדת השמה.
18. נוכחתי לדעת גם שרוב הגורמים במשרד החינוך יוצאים לחופשה עד ה-25/08, ביניהם המפקחת הישירה וגורמים אחראיים נוספים, שהיו אמורים לדאוג לשיבוצה של בתי.
19. לאחר שבדרך לא דרך רק בתאריך 22/08 מצאנו את כיתת התקשורת בבית שמש, פנינו למפקחת הישירה של בית הספר, שנתנה את הסכמתה לשיבוץ. באותו הזמן היו בכיתה 5-6 בנות, לדבריה.
20. התחלנו שוב לפעול מול הרשות המקומית על מנת לקבוע מועד לוועדת השמה. זאת, תוך מאמצים אדירים לתפוס טלפונית את הגורמים האחראיים על כך ולתאם בינם לבין המפקחת, שהייתה אמורה לאשר את השיבוץ. בכל אותו הזמן הגורמים בעירייה נמצאים בחופשה/ישיבה/סיור והמפקחת לא זמינה כי גם היא בחופשת קיץ עם טלפון לא זמין.
21. רצה הגורל ובאותו היום שבו המפקחת של בית שמש נתנה את הסכמתה לשיבוץ, היא כתבה לי הודעת ווטסאפ בשעת לילה מאוחרת שהכיתה כבר מלאה.
22. אין מילים לתאר את הייאוש והתסכול, כשבסוף התהליך מקבלים סירוב נוסף והתקווה האחרונה שהייתה התפוגגה כלא הייתה.
23. ושוב התחלנו במסע ייסורים חדש אל מול המערכת האטומה על מנת למצוא פתרון ושיבוץ לילדה.
24. עד שב-31/08 קיבלנו אישור להשתבץ לכיתת התקשורת בבית שמש (שבינתיים התפנתה לקלוט את הילדה).
25. מאז, מרתון מטורף לקביעת מועד לוועדת השמה, מחדלים, העברות אחריות מגורם לגורם, עיכובים, משיכת זמן, חוסר מענה לטלפונים, הסתרת הטלפונים הישירים, ישיבות/סיורים/פגישות/חופשות של האחראים.
26. לבסוף ב-4/9 התקיימה ועדת ההשמה (שגם בה היה מחדל מקצועי ). הפסיכולוגית שנכחה בוועדה הודיעה כי האבחון של הפסיכיאטרית נכתב עפ”י סיווג ה-DSM בשיטה האמריקאית, כשכביכול נדרש לסווג עפ”י אבחנת ה-ICD האירופאי. בסופו של דבר התברר שהטענה שגויה, כי בישראל מאבחנים עפ”י שיטת ה-DSM. כל זה עיכב עוד יותר את התהליך שגם ככה היה ממושך ולא יעיל בתכלית.
27. בוועדה קיבלנו שוב את השיבוץ לבית שמש, ועיריית ראשל”צ החלה לפעול מול עיריית בית שמש על מנת לקבל אישור רשמי לקבל את הילדה ללימודים בעיר. גם כאן העניין לא התקדם ולעירייה שלנו היה קושי לתפוס את הגורמים הרלוונטיים בעיריית בית שמש על מנת לקבל את האישור המיוחל.
למעשה, התקשורת שלהם התנהלה בצורה לא יעילה רק בהתכתבות במיילים, עד שלבסוף האישור שנשלח היה בקובץ לא מתאים לעיריית ראשל”צ, נכתב מייל נוסף לבית שמש (שהמענה לו היה רק כעבור מספר ימים) וכן הלאה. הפתרון הגיע רק כשאיתרתי נייד אישי של גורם בכיר במנהל החינוך בבית שמש, שקידם את העניין מבפנים.
28. לאחר שהאישור מבית שמש התקבל, הרשות נדרשה לשלוח פניה לממונה הארצי על ההסעות במשרד החינוך, על מנת לקבל אישור לסבסוד חלקי של ההסעה לבתי. גם כאן הטיפול לקח מעל שבוע (לאחר פנייתי הישירה לממונה ובקשתי לזרז את התהליך), עד שלבסוף התקבל בשבוע שעבר. אולם הרשות לא טרחה ליידע אותי שהאישור התקבל, וכך גם לא נעשה כלום עם האישור ועוד ימים יקרים התבזבזו לשווא.
29. אתמול (ראשון) דיברתי עם הממונה על ההסעות ברשות המקומית, שענה כי האישור אכן ברשותו, אולם אין קבלן שיסיע את בתי בקו ראשל”צ – בית שמש. הוא הסביר שהרשות צריכה לצאת למכרז! שייקח זמן! ושאדבר איתו אחרי החגים!!!
30. מסכת הייסורים שעברנו במסע הזה מול המערכת לא יתואר (ועדיין לא נגמר). רמות המתח, החרדה, הדאגה, העצבים שבהן אנו נמצאים בכל התקופה הזאת זועקות לשמיים.
31. הילדה הרכה והתמימה שרוצה לעלות לכיתה א’ נמצאת בבית, מבודדת מהחברה ומהשגרה התקינה כבר 16 ימים! בכל יום היא מוציאה את התיק שלה, שבינתיים מעלה אבק, בודקת את הקלמר שלה ואת המחברות המוכנות ומחזירה את הכל למקום. אנחנו בוכים כשרואים את זה והלב שלנו נקרע בכל יום לחתיכות למראית הסבל שלה.
32. מישהו יצטרך לקחת אחריות על הסבל שנגרם להורים כה רבים, שמתמודדים גם כך עם האתגרים היומיומיים עם הילדים שלהם, עם האתגרים הכלכליים הלא פשוטים, עם הפסדים של ימי עבודה בשוטף, שנפגשים בלי סוף עם המנהלים, היועצות, התרפיסטיות, הפסיכולוגיות, העו”סיות, המורות הלא מרוצות, מדריכי החוגים שמהם נפלטים הילדים המיוחדים, הטיפולים האינסופיים, הטרטורים, הריבים, הפגיעה בזוגיות, המועקה המשפחתית ועוד ועוד.
33. נוסף לכל אלה, כשאני באפיסת כוחות מוחלטת לאחר מלחמת התשה קיומית זו, הממונה על ההסעות ברשות אמר לי שיצרף להסעה של בתי ילד נוסף שנוסע ליישוב אחר כלשהו. כך שהנסיעה מראשל”צ לבית שמש שאורכת גם ככה 45-50 דקות ללא פקקים, תהפוך לשעה וחצי. הוא הסביר כי קיבלו הנחיה לחסוך ולצמצם קווים.
34. ואני שואלת: עד מתי תתקיים המציאות בה מתאפשרת בכזאת קלות פגיעה בבטן הרכה של החברה? בילדים התמימים האלה שכה זקוקים להגנה ולטיפוח? עד מתי המערכת הביורוקרטית האטומה תמשיך לפגוע בחסרי ישע? עד מתי ההורים יצטרכו להילחם על מנת לקבל את הזכויות שבכל חברה מתוקנת היו מתקבלות באופן של זמינות, שקיפות וסיוע של הגורמים האמונים?
הרי כל חברה נמדדת באופן שבו היא מתייחסת לחלשים שבשורותיה. העם היהודי תמיד היה רחום וחנון וגומל חסדים – כיצד קרה העיוות והידרדרנו למצב הזה?
