שלושה שופטי בית המשפט העליון – ענת ברון, ג’ורג’ קרא ואלכס שטיין – יצטרכו לקבל בקרוב הכרעה בשאלה משפטית לא פשוטה: האם חלה על אוטיסט אחריות פלילית? זאת, בעקבות הערעור שהגיש “ההאקר מאשקלון” על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיעו ולגזור עליו עשר שנות מאסר. מקרב שלושת השופטים מסקרנת במיוחד עמדתו של השופט שטיין, בעצמו אבא לילד אוטיסט.
דבר הורותו של השופט שטיין לילד עם אוטיזם כבר פורסם יותר מפעם אחת. העובדה הזו אפילו מצוינת בערך הוויקיפדיה שלו. רעייתו של שטיין, שירלי בלייר-שטיין, כותבת שנים רבות על אמהות לילדים על הספקטרום, וגם על האמהות הפרטית שלה לדן, היום נער כבן 15. בלייר-שטיין כתבה ספר פופולרי בשם “Autism Mom”, ואפילו נשאה נאומים בנושא באו”ם.
“המסע שלנו החל כשדן היה בן שלוש”, סיפרה בלייר-שטיין בנאום מ-2015, “נאמר לנו שהוא לא יוכל להישאר במעון יום שהוא היה בו. הרגשנו כאילו הרחיקו אותנו מהחברה. הרגשנו חסרי תקווה וחסרי אונים. במהלך חיפושים אחר טיפולים או תוכניות מתאימות שמעתי על מורה רוחני שבעצמו היה אוטיסט, אך החלים עוד כשהיה ילד.
“הוא עצמו זכר איך זה נראה והרגיש אז”, המשיכה בלייר-שטיין, “קיבלתי הזדמנות להציץ לאיך הראש שלו חושב, והוא גרם לי להבין שאני בעצם ערוץ התקשורת של דן לעולם. למדתי שכדאי לנקות את הערוץ הזה מרגשות שליליים כמו פחד, כעס, בושה ואשמה, ועוד הבנתי שככל שאני אקדים לקבל את הסיטואציה, אני אוכל להקשיב לו, ללמוד להכיר אותו ולהבין מהן התשוקות שלו. פתאום היה ברור שהדבר הבסיסי ביותר שדן רצה זה להיות איתנו, עם המשפחה, ושאנחנו נהיה שם איתו. פתאום הבנתי שדן כן מתקשר, זה אנחנו שלא הבנו אותו”.
כאמור, השופט שטיין יצטרך להתמודד עכשיו עם דילמה, שאינה מנותקת מהביוגרפיה הפרטית שלו. מדוע דווקא הוא שובץ לתיק? מי שקובע את הרכבי השופטים בעליון היא הנשיאה אסתר חיות. מעניין לדעת אם הבחירה בשופט שטיין לתיק זה הייתה מקרית, או שעמדה מאחוריה כוונה כלשהי.
פרשת “ההאקר מאשקלון”, הנער שאיים על יותר מ-2,000 מוסדות בעולם, בעיקר בארצות הברית, החלה כאשר הוא היה בן 15 בלבד. זו הסיבה שזהותו אסורה בפרסום עד היום. לפי כתב האישום שהוגש נגדו, הוא נהג להתקשר לשדות תעופה, גני ילדים, בתי ספר ומוסדות יהודיים ולהזהיר, תוך שהוא מעוות את קולו, מפני פצצה שהטמין במקום.
התגובות, כצפוי, היו פאניקה ובהלה. גנים ובתי ספר פונו על ידי כוחות משטרה, מטוסים הופנו לשדות תעופה חלופיים, ובמקרה אחד אפילו הוזנקו מטוסי קרב צרפתיים ושווייצריים לעבר מטוס אל על שקיבל איום. אחרי ש”ההאקר מאשקלון” נעצר הוא הועמד לדין, הורשע – למרות שבית המשפט קיבל את האבחון שלו כאוטיסט – ונידון לעשר שנות מאסר. בימים אלה הוא מרצה את מאסרו בכלא ניצן.
עכשיו, במסגרת הערעור לעליון, טוען עורך דינו יורם שפטל כי פגמים רבים נפלו בהכרעת בית המשפט המחוזי בתל אביב. בין השאר טוען עו”ד שפטל כי למרות שהחקירות של מרשו לא היו חוקיות, מסתמכת הכרעת הדין של השופט צבי גורפינקל על ראיות שעלו מהן. לטענת שפטל, המשטרה חקרה את מרשו בניגוד לחוק, הדורש במפורש כי אוטיסט ייחקר רק על ידי חוקר מיוחד (כאן היה חוקר רגיל – ע.מ) ובנוכחות של אחד מהוריו (ההורים לא נכחו – ע.מ).
עוד טוען שפטל כי בית המשפט התעלם מקביעת מרכז האבחון של בית החולים הדסה – חמישה מומחים עצמאיים ובלתי תלויים – שלפיה הסבריו של מרשו למעשים שביצע הם אמת. הכוונה היא לדבריו כי חשב שהאיומים שלו גרמו לחוויה מסעירה לתלמידי בתי הספר שפונו מכיתותיהם ולנוסעי המטוסים שפונו מהמטוסים.
בשורה התחתונה נטען בערעור לעליון כי בשל מצבו הרפואי הוא אינו יכול להבחין בין טוב לרע, ולכן הוא צריך להיות פטור מאחריות פלילית.
חלק גדול מהטענות האלה כבר נשמעו באולמו של השופט גורפינקל, אך הוא לא קיבל אותן. גורפינקל קבע כי על אף האוטיזם הנאשם מסוגל להבחין בין מותר לאסור, ונתן כדוגמה את מאמציו להסתיר את המעשים החמורים שביצע, הן מרשויות החוק והן מהוריו. לדברי השופט, אם הנאשם באמת היה חושב שמעשיו טובים (“משמחים את התלמידים ואת השוטרים”) – מדוע היה צריך להסתירם?
גם בהחלטה היכן ירצה את עונשו החמיר השופט. הוא קבע כי למרות שמדובר באוטיסט, הוא יישב בכלא ולא במסגרת טיפולית סגורה, אפילו לא תחת השגחה צמודה – וזאת בשל המסוכנות הנשקפת ממנו.
בתחילת השבוע פירסמנו כי לאחרונה הולכים ומידרדרים תנאי המאסר שלו בכלא. לפני כשבוע הוא הושלך לבידוד של 48 שעות כעונש משמעתי, וגם נכבל למיטה ללילה שלם, לטענת שב”ס מכיוון ש”סיכן את עצמו ואסירים אחרים”.
