נושאים קשורים

“במלחמה לא לקחו בחשבון אנשים עם מוגבלויות”

כך הודה שר הרווחה, יעקב מרגי, בדיון מיוחד בכנסת וסיפר: "פינינו אנשים עצמאית לאזורים בטוחים". התחייב ללמוד ולהפיק לקחים: "באוצר קשובים אלינו"

דוח מטריד: שיעור מיטות האשפוז בישראל בירידה

על רקע המלחמה, מפרסם משרד הבריאות נתונים מדאיגים על הצפיפות במוסדות הבריאות השונים. המצב הקשה ביותר – באשפוז הפסיכיאטרי. בוסו: "נקדם את השינויים הנדרשים"

“בונוסים לבכירים יותנו בקליטת עובדים עם מוגבלות”

כך אמרה רשות החברות הממשלתיות במהלך דיון בוועדת הרווחה בהצעת החוק לשילוב עובדים עם מוגבלות בחברות אלה. ההצעה אושרה לקריאה שנייה ושלישית

הכירו: כמה מותגים בינ”ל מהם תוכלו לרכוש בגדים נגישים

בכל שנה מפסידות יצרניות הביגוד כ-3 טריליון דולר בגלל אי הכללת אנשים עם מוגבלויות כקהל יעד. ריכזנו עבורכם שישה מותגים שדווקא כן פועלים לקידום אופנה נגישה



האם זה הרכב הנגיש בעולם?

המעצב הראשי של ענקית רכבי היוקרה יגואר חבר לארגון שמתמחה בהנגשה – ויחד הם עיצבו את ה-eVita, מכונית חשמלית שנועדה לאכסן כיסאות גלגלים בקלות
ראשיחדשותאלוף הבאולינג רוצה להוכיח שהוא שווה

אלוף הבאולינג רוצה להוכיח שהוא שווה

שלמה לזמי איבד את מאור עיניו בשדה מוקשים ברמת הגולן. עכשיו, עם מדליית זהב עולמית, הניצחון שלו הושלם

שי טרייטל


שלמה לזמי הוא המתמודד היחידי מישראל באליפות העולם לעיוורים בבאולינג, הנערכת בימים אלה בפוקואוקה, יפן. העובדה הזו לא הפריעה לו לגבור על כל מתחריו, לזכות בתואר אלוף העולם ולעמוד בראש הפודיום לצלילי ההמנון הלאומי “התקווה”.

שלמה לזמי (מימין) עם מאמנו גדי אבירם. צילום: הוועד הפראלימפי

לזמי, נכה צה”ל בן 60 מחולון, נשוי ואב לשלושה, זכה במדליית הזהב לאחר שגבר במשחק הגמר על מתחרה מפינלנד. בתחרות משתתפות מדינות בולטות בענף כמו הונג קונג וקוריאה הדרומית, וכן פולין, פינלנד ורבות נוספות. “מנהל התחרות בא ואמר לי, קצת בקנאה: ‘אתה היחיד שבאת מישראל, ולקחתם את הזהב'”, סיפר לזמי לאתר “שווים” בראיון טלפוני מיפן. עד היום הוא כבר השתתף בארבע אליפויות עולם, ואף לקח פעמיים מדליות ארד, אבל השנה זה השיא שלו.

לזמי על הפודיום, עומד לצלילי התקווה

איך אתה מסביר לעצמך את גודל ההישג?

“יש הרבה אלמנטים להצלחה. ראשית, ההתמדה והעבודה הקשה באימונים. זה לא עובד בלי זיעה ומאמץ. בנוסף יש את התכנון והריכוז שהם קריטיים כאן”.

צריך לעבוד המון כדי להגיע להישג כזה. מאיפה המוטיבציה?

“בשבילי העיסוק בספורט נותן את ההרגשה שאתה שווה לסביבה. בעיני עצמך אתה יודע מה אתה שווה, אבל אתה צריך להוכיח לסביבה שאתה שווה ולקבל את הפידבק ממנה. למה אני הולך להתחרות? כי אני רוצה להראות ולהוכיח לכולם שאני עושה משהו טוב”.

ב-1986, לפני יותר מ-30 שנה, חייו של לזמי עברו טלטלה קשה. הוא היה חייל מילואים בהנדסה, בן 29, וציפה לילד ראשון מאשתו, שהייתה אז בהריון מתקדם. במהלך פעילות מבצעית בשדה מוקשים ברמת הגולן אירע פיצוץ, ובעקבותיו הוא איבד את מאור עיניו. בהיותו טיפוס מעשי, החל לזמי להשתקם במהירות, ובמקביל התחיל לעסוק באופן אינטנסיבי בספורט, שבו מצא מקור לסיפוק, לביטוי כישוריו ולביטחון עצמי. בהתחלה שיחק כדור-שער, ובגיל 45 עבר לכדורת (באולינג), בהשפעת אשתו ובנו ששיחקו. “פתאום גיליתי באינטרנט את עולם באולינג העיוורים”, הוא נזכר. “אחי עזר לי לבנות מעקה מעץ, ועם הזמן, כשהתחלתי להתחרות, קניתי לי מעקה מקצועי”.

מלבדו, משחקים כיום בארץ רק עוד שני שחקנים, אבל הם לא הגיעו לרמה המקצוענית שלו, שמתאפשרת בין השאר בזכות המימון שהוא מקבל מארגון בית הלוחם בתל אביב. לפרנסתו עוסק לזמי בהדרכת עיוורים בנושא ציוד מחשבים וציוד סלולרי נלווה ייחודי עבורם.

מאיפה לקחת את הכוחות להשתקם?

“זה קורה כשיש לך מטרות ואתה מנסה להשיג אותן. כל יום מטרה קטנה, ומטרות לאותו שבוע ולאותו חודש. כשאתה משלים את זה, אתה מקבל סיפוק. בהתחלה זה היה איך להגיע מחדר השינה לאמבטיה, או איך להכין קפה. פשוט נכנסתי ישר לעשייה. עד לפציעה עבדתי כחרט ולא סבלתי את העבודה. אחריה למדתי מתמטיקה וחזרתי ללימודים, והיום אני נהנה מכל דבר שאני עושה”.

משחק כדורת עיוורים, וכדורת בכלל, אינם מאושרים כענפים אולימפיים (לזמי: “למה רכיבה אמנותית על סוסים היא כן אולימפית וכדורת לא? לא ברור”). המשחק לעיוורים מתנהל באותו מסלול ולפי אותם חוקים כמו כדורת רגילה, רק שהעיוורים נעזרים במוט-מעקה בן כמה מטרים, הניצב בתחילת המסלול ומסייע להם לכוון את הכדור לכיוון הנכון. בנוסף, אדם רואה מדווח להם מהצד אילו פינים הופלו, כאשר לכל פין יש מספר מאחת עד עשר. כך, העיוור יכול לדמיין בראשו את תמונת המשחק בכל רגע נתון. “המאמן שלי, גדי אבירם, שעובד גם עם שחקנים רואים, תמיד אומר להם: ‘תסתכלו על הפינים, ורגע לפני הזריקה תעצמו את העיניים ותיתנו לגוף שלכם להוביל אתכם. העיניים רק יכולות להוציא מכיוון’. לי אין את הבעיה הזו”.

מה אתה חושב על מצב העיוורים היום בישראל?

“אנחנו לא במצב טוב בכלל. רמת הנגישות נמוכה. למשל, אין על המדרכה מרצפת מחורצת, שמסמנת לך את מרכז המדרכה, כמו שיש במקומות אחרים בעולם. אני יכול ללכת ובטעות לחצות כביש, שאני בכלל לא רוצה לחצות. מצד שני, המדינה כן מסייעת בסבסוד לציוד.

“אני רואה גם בעיה ביחס של הציבור הרחב, שלא יודע איך ‘לאכול’ את העיוורים. מציעים לך עזרה היכן שאתה לא צריך, וכשאתה צריך לא מציעים. אני הולך לבתי ספר ומרצה על עיוורון, וככה מעורר מודעות. הבעיה היא שאדם רואה מוגדר פיקח. אז מה זה עיוור? טיפש. לדוגמה, אני יושב עם אשתי במסעדה והמלצרית שואלת אותה לגביי: ‘ומה הוא רוצה להזמין'”.

ומה דעתך על מאבק הנכים?

“אני חושב שזה ויכוח פוליטי בין מהות הסוציאליזם למהות הקפיטליזם. האידיאלי זה לנסות לחלק את העוגה בין כולם, אבל זה לא תמיד אפשרי. בכל אופן, זה בהחלט לא בסדר שנכים צריכים להסתדר עם 2,500 או 3,000 שקל בחודש. נכי צה”ל נמצאים במצב שונה, אבל אני מרגיש שהם בהחלט נרתמים לטובה הכללית של הנכים”.

לזמי רחוק מאוד מרגשנות. כשהוא נשאל על רגע העמידה על הפודיום ונגינת ההמנון, הוא אומר שלא חש התעלות או התרגשות מיוחדת. הוא מעדיף להתמקד במשימה הבאה שלו: לקחת מדליה נוספת בקטגוריה המכונה All event, שבמסגרתה נספרות נקודותיו במשך 20 משחקים לעומת המתחרים האחרים. ביומיים הקרובים יש סיכוי לא רע שנשמע על מדליה נוספת.

מייסד "שווים", בעל 20 שנות ניסיון בעולם העיתונות. שימש כרכז הכתבים של ”ידיעות אחרונות“, עורך המוסף הכלכלי ”ממון“ ועורך התוכנית ”חדשות הבוקר“. בעל קשר אישי לקהילת המוגבלויות: בנו הבכור אוהד הוא אוטיסט.

כתבות אחרונות