שי טרייטל
איתי רק בן שלוש וכבר יודע לקרוא אותיות ומספרים,
ואפילו בחשבון הוא כבר פותר תרגילים וגם שולט במחשבים.
לפעמים הוא משמיע קולות מוזרים
ובכלל לא משחק עם ילדים אחרים.
אתי הוא רוצה תמיד את אותו המשחק,
לי בכלל לא אכפת, העיקר שיצחק.
(מתוך “ילד לא רגיל”. מלים : רן כהן אהרונוב, לחן: יא יא כהן אהרונוב)
רן כהן אהרונוב (50), מי שעומד יחד עם אחיו יא יא מאחורי הפרויקט הפופולרי “ילדי בית העץ”, הוא איש חינוך בכל נימי נפשו. כשהיה בן 22 בלבד, הקים את רשת גני הילדים “הגן של רן”, ובהמשך היה שותף להקמת בית הספר הפתוח הסביבתי קס”ם, שבו למדו ילדיו הגדולים יובל (21) ואביב (17), וגם שולבו בו ילדים עם צרכים מיוחדים. עדיין, שום דבר לא הכין את כהן אהרונוב לרגע שבו הודיעו לו כי בנו הקטן, ניב (8), הוא אוטיסט.
איך קיבלת את הבשורה?
כהן אהרונוב: “כשניב אובחן בגיל שנה ושמונה חודשים זה היה שוק בהתחלה. אבל די מהר נכנסנו, אשתי רוני ואני, לעבודה ולקחנו את זה בפרופורציות. האמת היא שעד היום אנחנו מעכלים את זה. כיום, הוא לומד בכיתת תקשורת, וכמובן נהיה עצמאי יותר ככל שהגיל עולה, ואז מטבע הדברים יש לנו יותר חששות.
“אנחנו באים מגישה של חינוך מאוד חופשי ופתוח לילדינו, ועם ניב הבנו שצריך לעבוד וליזום הרבה יותר כדי שתיווצר אינטראקציה. בכלל, צריך להיזהר, כי עלולים לפספס אותו בגלל שהוא אוטיסט. חשוב לטפח אצלו את המקומות החזקים אצלו, כמו העולם היצירתי, הדמיון המפותח והזיכרון החזק”.
“ילד לא רגיל” – הקליפ
בשנים האחרונות, לצד עבודותיו האחרות, עוסק כהן אהרונוב באופן אינטנסיבי בפרויקט “ילדי בית העץ”. זה התחיל מדיסק מצליח שיצר יחד עם אחיו הצעיר ממנו יא יא, מוזיקאי וחבר להקת “הדג נחש”, של שירים לילדים ולהוריהם. תוך זמן לא רב הדיסק כבר הפך לספר, לדיסק נוסף, לסדרת טלוויזיה פופולרית בחינוכית וגם למופע. בדיסקים ובמופע של הכהן-אהרונובים מתארחים אמנים, חלקם ידועים, ומבצעים את השירים.
אחד השירים שתפס במיוחד את הקהל והפך ללהיט של הפרויקט הוא “ילד לא רגיל”, שמבצע אברהם טל. “הוא נולד מזה שעבדתי עם דן תורן על הטקסטים”, מספר כהן אהרונוב. “הוא הציע לי שאכתוב על משהו אישי יותר, ואז השיר נוצר בהשראת הקשר של הבן הגדול שלי אביב עם ניב, ובאופן כללי כל הנושא של להיות אח של ילד אוטיסט.
“ממש לאחרונה הייתה לנו הופעה מדהימה במיני ישראל, מול 1,700 הורים וילדים. בסוף ההופעה ניגש אליי הורה אחד ואמר: ‘תודה על השיר’. יש לנו הרבה דוגמאות כאלה. השיר מראה במעט את המורכבות ואת היופי שבשונות”.
כשאיתי מדבר לא תמיד כולם מבינים
אבל אני אותו מבין
וכשהוא מסתובב בסלון במעגלים
אבא מגרד את הזיפים
(מתוך “ילד לא רגיל”)
גם בסדרת הטלוויזיה של “ילדי בית העץ” יש התייחסות לנושא. במהלך העונה הראשונה שודר פרק שלם שהוקדש לילד אוטיסט ולהתייחסות של הסביבה אליו. “יא יא ואני, שנינו עוסקים בשינוי חברתי”, אומר כהן אהרונוב. “זה מעניין אותנו. אני מאז ומתמיד האמנתי שאם יש דברים שהם קיימים, צריך לדבר עליהם. הפרק הזה יצר שיח מאוד מעניין בין הורים לילדים. זה תרם למודעות, ועם זאת אני לא יכול להגיד לך שזה שינה תודעה”.
איך באמת אחותו ואחיו הגדולים של ניב קיבלו את העובדה שהוא אוטיסט?
“הם מדהימים. בסך הכל הם קיבלו את זה מאוד טוב. לאביב, שרצה מאוד אח קטן, היה קשה בהתחלה כשניב לא קרא לו בשם. כשהם גדלו, נוצר ביניהם קשר מיוחד מאוד, שמתבסס על אהבות משותפות שלהם, כמו למשל פוקימונים”.
בימים אלה “ילדי בית העץ” עובדים על דיסק שלישי, ובשבוע הבא יחלו לצלם עונה שנייה של סדרת הטלוויזיה. ואם זה לא מספיק, ב-23 באוגוסט הם יקיימו מופע גדול באמפי שוני יחד עם הדג נחש וגיא מזיג.
העובדה שניב אוטיסט השפיעה עליך גם במישור המקצועי?
“תמיד עניין אותי הנושא של חינוך מכיל, עוד לפני שניבי נולד. כשהיה לי גן ילדים העסקנו עובדים עם מוגבלויות וגם שילבנו ילדים כאלה. התפיסה הרווחת היא שילדים עם צרכים מיוחדים צריכים כל הזמן להתאים את עצמם כמה שאפשר לילדים הנורמטיביים. אני דווקא מאמין שצריכה להיבנות כיתה שתתאים עד כמה שניתן לצרכים השונים של הילדים, חלקם עם מוגבלויות וחלקם לא. כשביקרתי בגרמניה ראיתי מודל דומה. אני בדיוק עסוק בחשיבה על הקמת גן קצת אחר בירושלים”.
מה אתה חושב על היחס של החברה שלנו לאנשים עם צרכים מיוחדים?
“אנחנו חברה שאינה סובלנית ומכילה. גם בעולם החינוך, אין הרבה בתי ספר שעושים עבודה אמיתית בתחום. בכיתה של אביב בבית הספר הפתוח קס”ם שהקמתי היו ילדים עם מוגבלויות, וההבנה הייתה שכל ילד הוא שונה מחברו. הייתה קבלה אמיתית של האחר. יש משהו שמחלחל בגישה ההוליסטית והדמוקרטית שמאמינה בשוויון ובצדק ומחנכת לכך עוד מגיל גן”.
מה דעתך על מאבק הנכים?
“אני בוודאי מזדהה איתו, אבל מודה שאני לא מספיק שם. אני לא מספיק פעיל חברתי ולא נוכח בהפגנות. אני מאוד בנישה שלי, של חינוך ויצירה, ומשם מנסה לעשות את השינוי”.
לכהן אהרונוב אין כעס כלפי מי שלא מבינים את האוטיזם ואת התופעות המורכבות של הלוקים בו. “לך תסביר לאנשים שהילד שלך פתאום מדבר בזמן סרט קולנוע”, הוא אומר, “או שהאחריות להיכנס למכולת היא של מי שלא נמצא עם ניב, כי זה מציף אותו ודורש ממנו הרבה יותר מאמץ. בכלל, אני לא מנסה להעמיד אותו באתגרים מורכבים מדי. אין סיבה לענות אותו”.
אתגר אחד שניב עומד בו בוודאות הוא האזנה למוזיקה מגוונת, ובתוכה, איך לא, ל”ילדי בית העץ”, שיצרו אביו ודודו. “ניב היה במופע כבר חמש פעמים”, מספר כהן אהרונוב. “הוא רוקד ברובו. זה מאפשר לו לווסת את עצמו. אני דווקא סבבה עם זה. הוא מכיר בעל פה את כל השירים. רוני שאלה אותו אם הוא יודע מי זה ‘ילד לא רגיל’, והוא אמר שזה הוא”.
איתי אחי הקטן הוא ילד לא רגיל
ולא תמיד עושה דברים שמתאימים לגיל
אני יודע שאיתי הוא ילד קצת אחר
ואולי בגלל זה אני אוהב אותו אפילו יותר…
(מתוך “ילד לא רגיל”)
