לקדם את הילדים המיוחדים לראש התור

4 שנים אחרי הפוסט שלה, שהוביל להנפקת כרטיס קדימות בתור, איריס בוקר קוראת להורים להפסיק להתבייש

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

איריס בוקר


שלום, 
קוראים לי איריס, ואני אמא לילד אוטיסט בן ארבע, וגרה בצרפת.
רבים מכם מכירים היטב את הקושי שיש לעמוד עם ילד בתור, ולא משנה למה. לעמוד עם ילד אוטיסט, מפגר או נכה הופך את העמידה בתור לבלתי אפשרית. ילדים מיוחדים לא מבינים את משמעות העמידה בתור ורובם לא ממלאים אחרי הוראות. גם נזיפה ועונש לא מובנים להם.
מהטעם הזה נמנעתי לקחת את הילד למקדונלד’ס, לסופר מרקט או לדואר. מעבר לקושי האובייקטיבי, יש גם את האנשים מסביב, שלא מפסיקים להעיר לך על איכות החינוך שלך.
לפני שנה הוצע לי כרטיס קדימות מהמרכז לילדים נכים. הכרטיס בעיקרו נושא את שם הילד ותמונתו, הוא מונפק על ידי המדינה, ומחייב כל נותן שירות לקדם אותך לפנים התור, ואת האנשים מסביב לתת לך לעבור לפניהם.
הכרטיס שינה לנו את החיים. אני מסוגלת היום ללכת עם הילד למקומות שונים, בלי שהעניין ייגמר בבכי (בעיקר שלי).
בארץ הכרטיס לא קיים. אין היום כרטיס שתפקידו לעזור לאנשים עם מוגבלויות לדלג על תורים.
הנה רעיון. למה שלא ננסה להציע למחוקק להוציא כרטיס כזה שעלותו אפס, אינו דורש מהמדינה דבר לבד מהנפקה, ויחולק אוטומטית לאנשים עם מוגבלויות.
כבר שבועיים אילנה הראל ואני מנסות לקדם את המהלך, ועד כה לא הצלחנו להגיע לאף חבר כנסת או עיתונאי שיקדם את הרעיון.
אנא עזרו לנו, שתפו, דברו סביבכם. אולי נצליח להוציא גם בארץ כרטיס שיקל על החיים של ההורים לילדים הנכים באשר הם. 
תודה

את הפוסט הזה פירסמתי לפני ארבע שנים. במהלך ביקור בארץ עם דוריאן נאלצתי לעמוד בתור עם הילד והבנתי שבארץ אין כרטיס שנותן קדימות לאנשים עם נכויות שקופות. הפוסט הגיע לחברי כנסת ומובילי דעת קהל. התראיינתי ברדיו לא מעט בנושא, העליתי את המודעות לבעיה, והייתה היענות מדהימה.

מבחינתנו, ההורים, נותן השירות מנהל את האירוע, ורק הוא. צילום: דיפוזיטפוטוס

כאשר יצא הכרטיס בישראל ביקשו ממני להתראיין לגלי צה”ל. עליתי לשידור והסברתי שהכרטיס מבורך, אבל ללא קמפיין שיסביר לנותני השירות ולאזרחים את התקנות ואת הצורך בכרטיס, לא נוכל לממש במקומות רבים את ההטבה. יחד איתי עלתה לשידור סמנכ”לית אלו”ט, שהסבירה שאכן מתכוונים לערוך קמפיין כדי להטמיע את התקנות החדשות. מאז לא נעשה דבר.

הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מגיעים לא אחת למקומות בהם נותני השירות אינם מכירים את התקנה או את הכרטיס, והם נאלצים להתמודד עם העומדים בתור שלא מוכנים לוותר על התור שלהם. ההתנהלות עם הכרטיס היא אל מול נותן השירות. הפנייה צריכה להיעשות אליו, ותפקידו להסביר ליתר האנשים את הכרטיס. מבחינתנו, ההורים, הוא מנהל את האירוע, ורק הוא.

הבעיה היא שנותני השירות לרוב לא מכירים את הכרטיס, כי אף אחד לא הסביר להם את המהות שלו, ואנחנו ההורים נאלצים לסמוך על טוב ליבם של זרים.

הורים יקרים, הכרטיס הוא זכות שמקנה לכם החוק, ולא טובה. אין לאיש זכות לעצור בעדכם מלהשתמש בו. הפנייה צריכה להיות אל נותן השירות ישירות ולא אל הסובבים אתכם בתור. מקובל ומכובד להסביר לאנשים, אבל לא הם שיחליטו אם תקודמו בתור.

ארבע שנים אחרי הפוסט ההוא הייתי שמחה לראות סוף-סוף קמפיין מסודר במקומות עבודה ובאמצעי התקשורת, כדי שהעבודה החשובה שעשינו לא תרד לטמיון.

טורים קודמים:

אמא של דוריאן, למה הוא מנפנף בידיים?

בשביל דוריאן, רק שלא נמות לעולם

גב’ בוקר, מצאנו פנימייה לבן שלך. מעבר לגבול

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של “שווים”

קראו עוד בשווים

עשו לנו לייק
סרטונים
גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים