עידן מוטולה
אמא וילד עומדים בפתח הגן. האם מתחננת בפני הגננת לפתוח להם את השער הנעול, אך היא מסרבת בתוקף. הילד לא ייכנס, אומרת הגננת, עד שלא תתלווה אליו משלבת. הילד נוכח, שומע הכל. האם נשברת ופורצת בבכי.
זו לא סצינה דמיונית. זה מה שעבר לפני כשלושה שבועות על איילת (שם בדוי – השם האמיתי שמור במערכת), תושבת תל אביב, ועל בנה בן הארבע וחצי רון (שם בדוי).
הקשיבו לשיחה המזעזעת בין הגננת לאמא
רון, שמתמודד עם הפרעת חרדה, משולב בגן בתל אביב מתחילת השנה. משרד החינוך קבע שהוא זכאי למשלבת שתסייע לו ברוב שעות הפעילות בגן, ליתר דיוק 24 שעות בשבוע. ביתר השעות (כעשר) הוא נמצא לבד בגן (“ומסתדר יפה מאוד”, טוענת האם), וכך הוא התנהל גם בשעות קייטנת הצהרון, שאליה הגיע בחופשות החגים לאורך השנה.
לדברי האם, מתחילת השנה הוא נמצא בגן ללא בעיות מיוחדות. “מעולם הגננת או הגננת המחליפה, שהיא גם גננת הצהרון, לא אמרו לנו שיש איזושהי בעיה עם ההתנהגות שלו”, היא אומרת. “אותו דבר בימי החופשה שבהם הצהרון פועל כקייטנה. רק פעם אחת, בחופשת פסח האחרונה, גננת הצהרון אמרה שלרון היה קשה בשעות הצהריים בקייטנה, אבל לא מעבר לכך”.
לפני כשלושה שבועות, בבוקר חופשת ל”ג בעומר, הביאה איילת את רון לקייטנת הצהרון, והמשיכה לענייניה כרגיל. כשעה לאחר מכן, היא מספרת, קיבלה טלפון מפתיע מהמתנ”ס שמפעיל את הצהרון. “הם אמרו לי שאני צריכה לבוא לקחת את רון בשעה 14:00, מכיוון שגננת הצהרון לא מוכנה שהוא יישאר בקייטנה אם הסייעת שלו לא נמצאת איתו”, משחזרת האם.
לחוצה מהשיחה, שלחה איילת את בן זוגה לאסוף את רון מהגן. במקביל, החלה לעשות בירורים טלפוניים דחופים. אחרי כמה שיחות קשות אמרה לה גננת הצהרון שתביא את רון בחזרה לקייטנה שבגן.
אבל למה שהתרחש שם היא ממש לא ציפתה. כשהגיעה לשער הגן, עמדה הגננת מהצד השני וסירבה לפתוח לה ולבנה. בין השתיים התפתחה שיחה קשה ביותר, בעוד רון נמצא לידן ושומע הכל. וכך זה נשמע בהקלטה שהגיעה לידינו:
הגננת: “איפה הסייעת?”
איילת: “אין סייעת”.
הגננת: “למה אין סייעת?”
איילת: “כי אין. כמו הרבה ימים שאין”.
הגננת: “אז חכי רגע, שאני אדבר עם רונית (שם בדוי – ע.מ.)”.
איילת: “לחכות למי? תפתחי לי את הדלת. הרגע אמרת לי, את יכולה להביא אותו”.
הגננת: “בואי קודם כל, לא נעשה סצינה… יש פה ילד”.
איילת: “תפתחי לי. מה, הוא אמור לעמוד לפני שער נעול?”
הגננת: “אז אני שואלת אותך, איפה הסייעת? אני לא רוצה לעשות משהו בניגוד למה שאני אמורה לעשות”.
איילת: “סליחה, בניגוד להכניס אותו לקייטנה עכשיו? ששילמתי עליה? זו שערורייה שאין דברים כאלה”.
הגננת: “כמה דקות, טוב?”
איילת: “מה כמה דקות? את מעמידה אותי מול שער נעול?”
בשלב הזה נשמעת האם כשהיא משוחחת עם בנה ומנסה להרחיק אותו מההתרחשות.
איילת: “רוני, אהוב שלי, אני רוצה שתלך לספסל ותראה איזה פוסטרים יש…”
רוני: “איזה פוסטרים?”
איילת: “לאיזו הצגה אתה רוצה ללכת…”
איילת פונה לגננת: “את נורמלית? הרגע אמרת לי להביא אותו ומעמידה אותי מול שער נעול?”
רון: “אמא, בואי איתי”.
איילת: “מה אתם עושים ממנו? מה קורה לכם? את לא פותחת לי שער של הגן שלו?”
הגננת: “את רוצה רגע להירגע?…”
איילת: “זה לא נורמלי מה שאת עושה פה”.
רון: “אמא, עכבר העיר ועכבר הכפר. אמא, בואי תראי, אני אראה לך…”
(איילת נשמעת בוכה)
רון: “אמא, משה (בן הזוג, שם בדוי – ע.מ.) בא, משה בא”.
איילת: “רוני, לכו הביתה. טוב? לכו הביתה. פה יש בעיה עם המנעול של השער. המנעול לא נפתח. המנעול לא נפתח, אהוב שלי. ניסיתי, הוא לא נפתח”.
מזועזעת מהמקרה, פנתה איילת לשורה ארוכה של גורמים כדי שיטפלו בעניין ויאפשרו לבנה לחזור לגן ולצהרון. עד עכשיו, כעבור יותר משבועיים, מרבית הגורמים לא טרחו כלל להשיב לה.
במכתב ששלחה למפקחת על הגן מטעם משרד החינוך, העלתה איילת טענה נוספת. לדבריה, כשבוע לפני האירוע המדובר, במהלך פעילות הגן הרגיל, הושיבה אותה גננת את רון מעל 40 דקות בעונש, לאחר שלטענתה הוא לקח קופסה עם חרק של ילד אחר ושיחרר את החרק. לדברי איילת, כשהמשלבת של רון פנתה לגננת כדי שתקצר את העונש, תשובתה הייתה “לא, הוא צריך ללמוד”.
“האם בגלל שרון שיחרר חרק מצדיק להושיב אותו בעונש מעל 40 דקות?” תהתה איילת בפני המפקחת, “האם מבחינת משרד החינוך עונש ממושך כזה הינו סביר?”
לטענתה, בעקבות המקרה הגננת הקבועה של הגן שוחחה עם גננת הצהרון ואמרה לה שבגן לא מושיבים בעונש אלא יושבים וחושבים, ועושים זאת כ-5 עד 10 דקות מקסימום. “האם ייתכן שלאור מקרה זה, החליטה הגננת המחליפה ‘להתנקם’ ברון פתאום בסוף השנה, ולהחליט כי אינו יכול להיכנס לצהרון בגלל זה?” שאלה איילת את המפקחת במכתבה.
לדברי האם, מדובר בהתנהגות מזעזעת שאינה ראויה לאשת חינוך, ובאפליה של בנה, “אשר אינו יכול ללכת לצהרון כי הגננת פתאום החליטה כך בסוף השנה”.
מהמפקחת מטעם משרד החינוך דווקא התקבלה תשובה, הנוגעת לעניין העונש. “אבקש מהגננת הקבועה שתבהיר לגננת המחליפה שהעונש בהחלט לא מקובל”, כתבה המפקחת לאיילת. “כמו כן אבקש להנחות את המשלבות לא לאפשר להעניש את רון לזמן כה ממושך. אמשיך לעקוב אחר הטיפול”.
מעיריית תל אביב-יפו, האחראית על המתנ”ס שמפעיל את הצהרון, נמסר בתגובה: “מדובר בילד אשר בשגרת השנה לא רשום לצהרון ומגיע לגן רק עד השעה 14:00, כאשר הוא מלווה בסייעת-משלבת מטעם משרד החינוך במשך רוב שעות היום. רק בימי הקייטנות האם רשמה את הילד ליום מלא עד השעה 16:00, כאשר כאמור הסייעת המשלבת מלווה אותו רק עד השעה 14:00. הצוות עשה מאמץ לנסות ולשלבו בפעילות הקייטנה בשעות אחר הצהריים ללא נוכחותה ועזרתה של הסייעת. במהלך קייטנת פסח, הגננת שוחחה עם האם והסבירה לה שלילד קשה מאוד בשעות האחרונות של היום, ואכן האם השתדלה לאסוף אותו בשעה 14:00. בקייטנת ל”ג בעומר האם ביצעה רישום לקייטנה ברגע האחרון, רק בבוקר תחילתה, כך שהצוות לא ידע מראש שהילד ישתתף בה עד השעה 16:00 ולא הספיק לשוחח עם האם מראש על שעות הפעילות המתאימות.
“לנוכח הוויכוח בשער הגן זומנה הגננת לשיחה על מנת לברר את נסיבות המקרה, והובהר לה כי עליה היה לנהוג ברגישות יתרה. כמו כן האם זומנה למנהלת המתנ”ס והועלו בפניה קשיי הילד בשעות המאוחרות של ימי הקייטנה. הוסבר לה כי הילד זקוק לתמיכה מיוחדת ולעזרתה של הסייעת המשלבת, במיוחד בשעות המאוחרות של היום. הוצע לאם כי במידה שהיא אכן מעוניינת שהילד ימשיך בקייטנה מעבר לשעה 14:00, עליו להיות מלווה בסייעת המשלבת”.
חשוב לציין כי במהלך כל הבירורים ביקשה איילת לבדוק מתוקף איזה נוהל או איזה חוזר התקבלה ההחלטה החד-צדדית, כטענתה, לא לאפשר לרון להגיע לקייטנה ללא משלבת. אף אחד מהגורמים – לא הגננות, לא המתנ”ס המפעיל את הצהרון וגם לא עיריית תל אביב – לא הציגו שום נוהל מסודר המגבה את פעולתם. גורם המעורב באירוע הודה כי נכון להיום אין שום כללים מסודרים בנושא, אולם טען כי למתנ”ס המפעיל את הצהרון יש סמכות לקבל החלטות לגבי הילדים הנמצאים במסגרת אחריותו.
