זו כנראה הלהקה הכי מרגשת בישראל

כ-20 צעירים עם מוגבלות מרכיבים את להקת "אתגר". אחרי שהקליטו עם סחרוף וסגיב כהן, המטרה הבאה היא דיסק

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שי טרייטל

 

(האם תבחיני בי בשגרת חייך

תשמעי אותי בשאון הרחוב?

נמצא כאן מול עינייך,

חותם בעולם לא מושלם).

כך נפתח השיר “חותם בעולם”, המשותף לזמר סגיב כהן, שגם הלחין, וללהקת “אתגר”. מאז יציאתם, במרץ השנה, זכו הסינגל והקליפ המושקע לחשיפה נאה ביותר, ברחבי הרשת ואף בערוץ 24 ובתחנות הרדיו.

החיבור בין כהן לחברי “אתגר” איננו עוד שיתוף פעולה שגרתי בין יוצרים. חברי להקת “אתגר” – מעל 20 צעירים רבי כישרון בגילאי 12-30 – הם דיירים במעון הנושא את אותו שם, הממוקם בקיבוץ להבות חביבה. הצעירים הללו מתמודדים עם לקויות שונות: מוגבלות שכלית התפתחותית, תסמונת דאון, קווים אוטיסטיים ועוד. עם זאת, על הבמה, כל היכולות האמנותיות הטמונות בהם באות לידי ביטוי במלוא העוצמה.

להקת “אתגר” וסגיב כהן. צילום, בימוי ועריכה: מיקו משה דורון

את המילים של “חותם בעולם” כתב מנהל הלהקה איל באש – מתופף מקצועי ומטפל בפסיכודרמה במעון – בהשראת חניכיו. מופע הלהקה, “מן השוליים למרכז – קולם של אנשים מיוחדים”, כולל קטעי תיפוף, שירה, ריקוד ומשחק, המתמזגים יחד להעברת מסר כלפי החברה. משהו כמו, תביטו בנו מעבר למוגבלות. “הם חיים פה ולא מרגישים שונים ולא בשוליים”, מדגיש באש. “הם מרגישים פה לגמרי במרכז”.

הסינגל הראשון של הלהקה, שיצא במהלך 2016, הוקלט בשיתוף היוצר והזמר ברי סחרוף. לפני כמה חודשים, תוך כדי שהם מופיעים ברחבי הארץ (טקסים, מופעים באולמות ובפני ארגונים), הספיקו החברים להקליט סינגל שני, הפעם, כאמור, עם הזמר סגיב כהן.

ברי סחרוף ולהקת “אתגר”. צילום ובימוי: אסף אופק

לדברי כהן, במהלך העבודה המשותפת הוא הוקסם מהדרך שבה צוות הלהקה עובד עם החברים. “יש משהו בחברי הלהקה שהוא מאוד רגיש ונכון וקשוב”, הוא אומר, “נטול מניירות של אגו ובושה. הם אמיתיים. היה נורא מרגש לראות איך הם מוציאים את הכישורים שלהם החוצה ונותנים להם ביטוי. יצא לי לפגוש פה כישרונות מוזיקליים. זאת זכות גדולה וחוויה בלתי נשכחת”.

באש מגלה שהלהקה לא מתכוונת לעצור אחרי שני סינגלים. “המטרה שלנו היא שמתוך שיתוף הפעולה עם האמנים ניצור דיסק, שיעזור לנו להעביר את אמירתנו ולהמשיך להיכנס לאנשים ללב ולנשמה”. יש לציין כי לפרויקט הוצאת האלבום מסייע אגף מ.ש.ה (מוגבלות שכלית התפתחותית) במשרד הרווחה.

“להיכנס לנשמה”. משמאל: איל באש, ויויאן, אלמוג, שרה וחזי, חברי להקת “אתגר”. צילום: שי טרייטל

רשת מעונות “אתגר” נוסדה ב-1988 על ידי לודמילה ורמי דדשוב, והיא כוללת שני הוסטלים, בית ספר ומעון. לודמילה ובעלה החלו את מפעל החיים שלהם בפתיחת מסגרת עבור תינוקות עם תסמונת דאון שננטשו בבתי חולים. כך למעשה יצרו את התשתית למעון התוסס של היום, בו חיים כ-100 דיירים המקבלים הזדמנות, בהתאם לגילם ורמתם, לחינוך, תעסוקה ולשעות פנאי.

הדיירים אינם חיים ב”בועה” ומהווים חלק אינטגרלי מהחברה. בין השאר הם מתנדבים לצה”ל, משתלבים בצופים, נפגשים עם תיכוניסטים מחדרה, מועשרים מפעילויות שמעבירה להם המשטרה, יוצאים לצפות במשחקי כדורסל של מכבי תל אביב ומביאים מדליות מתחרויות ספיישל אולימפיקס בחו”ל.

“הנורמליזציה במעון שלנו ממש מורגשת”, אומרת לודמילה בגאווה. “חלק מהצעירים אחרי גיל 21, בעלי יכולות להשתלב בחברה, עובדים ומקבלים משכורת. מי שיכולים, יוצאים בסופו של דבר לגור בפתרונות דיור כמו הוסטלים, מחוץ למעון”. עם זאת, גם בין העצמאיים יחסית, יש כאלה שמעדיפים להישאר במעון להמשך חייהם.

הדבר אולי אינו מפתיע בהתחשב בשקט, ברגיעה ובביטחון העוטפים את הדיירים. ההרגשה היא של כפר קטן, עם חדרים מטופחים ומרחבים ירוקים. ניכר כי הנהלת המעון שואפת להעניק לצעירים, שחלקם גרים ועוד יגורו במקום שנים ארוכות, תחושה הכי קרובה לבית, איכות חיים וערך של חיים בכבוד. אפילו את האוכל מכינים טבחים מקצועיים במקום, בעזרת תורנויות של הדיירים. מעידה על כך איריס פרשטר, מנהלת בית הספר המיוחד הצמוד למעון שנועד לגילאי 6-21: “כל המקום הזה לא הגיע מביזנס-מודל, אלא מהבטן”.

לודמילה, מה ה”אני מאמין” שלך בניהול המעון?

“להסתכל לכל הדיירים לתוך העיניים, בחוזקות שלהם, ומשם לקדם אותם. צריך לא רק לראות מה חסר, אלא במה הם טובים”.

להסתכל בחוזקות שלהם”. לודמילה ורמי דדשוב. צילום: אמציה איסקוב, סטודיו נורית

הדבר אינו מובן מאליו. מדובר בעבודה מסורה ומפרכת של הצוות. יש ללודמילה סיפורים רבים על מי שהגיעו למעון ברמת התפתחות נמוכה ועם התנהגות קשה, ועם הזמן תפקודם השתפר פלאים. היום חלקם כבר חברים בלהקה, הם עולים על הבמה, ורמת האמונה שלהם בעצמם טיפסה דרמטית. הבעיות לא נעלמות, אבל יש להם במה להיאחז.

רמי: “הייתה לנו דיירת שהגיעה בגיל 12 עם רקע אישי קשה. היא הייתה יושבת לבד בלילה עם בקבוק חלב וחיתול, חיוורת לגמרי. היא גם הרביצה ושברה. והנה, תוך ארבע שנים היא רוקדת ומתופפת, וכבר אחת מהבולטות בלהקה. הריקוד, השירה והנגינה מעניקים להם כוחות. הם מסתכלים על עצמם כשווים”.

מה דעתכם על היחס של החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלויות, לדיירים שלכם?

לודמילה: “נהיינו יותר מודעים וסובלניים. אבל עדיין יש כאן ציבור מסוים שאומר שהוא לא רוצה שאנשים עם מוגבלות שכלית יגורו בשכונה שלו”.

 

(האם תתייחסי אליי שאפנה אלייך 

תכבדי אותי כמו את הרוב?

נוגע בך בשתי ידיים,

חותם בעולם לא מושלם).

בחדר החזרות העמוס בכלי נגינה וציוד הגברה יושבים, נרגשים, ארבעה דיירים. חזי, בן 26, שר בלהקה וגם משחק בקטעי הקישור. “זה מרגיע”, הוא אומר. “מוזיקה עושה טוב בלב”. הוא מגיש לנו קטע בדקלום מתוך שיר של ריטה: “יום אחד זה יקרה, משהו ישתנה….” ניכר עליו שהוא חי בתנועותיו את המלים.

כשאנחנו מדברים על השיר המשותף עם סגיב כהן, הוא סקרן לגבי כמות הצפיות ביוטיוב עד היום. “16 אלף בערך”, עונה לו באש. “זה הרבה?” חזי מקשה. באש אומר שזה יפה מאוד. חזי מאושר.

שרה, בת 26, רוקדת ושרה. מעבר להערצה לזמר דודו אהרון, היא גם רוצה ללמוד לבשל. ויויאן, בת 21, מתופפת, רקדנית ושחקנית, מצהירה על חלום חדש: “אני רוצה להופיע בחו”ל”.

הם מספרים שהם אוהבים לצפות בערוץ ויווה, בהישרדות, בערוץ 24. לפעמים הם מארגנים מסיבת דיסקו, וילדי המעון הקטנים מגיעים. “הבוגרים שלנו, בגילאי ה-20 פלוס, הם החונכים הלא רשמיים של הקטנים”, מספר באש. ילדים וילדותיות כאן הם עניין יחסי. עולה המחשבה שאולי המושגים שאנו רגילים אליהם מן העולם האמיתי, גיל למשל, מקבלים כאן משמעות שונה.

אלמוג, בת 22, רוקדת כבר זמן רב. “ריקוד עושה לי טוב”, היא משתפת. “אני אוהבת לעלות על הבמה ולגור בקיבוץ כי יש לי פה חופש”.

באש: “לפעמים אתה רואה ילדים שהם ממש כמו פרח נבול ויבש. מעבר למוגבלות, הם נחבטו ונשרטו בחייהם. ואז הם פורחים בצבעים שלא האמנת. יש רגעים של חסד שאי אפשר להסביר אותם. הצוות עומד מול מצבים מאוד קשים, ולצד זה יש המון סיפוק. אתה מקבל חזרה באותה מידה שאתה נותן. הם מאפשרים לך לגלות יכולות שלא ידעת שקיימות בך”.

ובכל זאת, האתגר, תרתי משמע, הוא גדול. לקחתם על עצמכם, צוות המעון, להרים להקה עם דיירים רבים. מה עושים עם קשיי ההתנהגות והתפקוד בדרך למופע, המתח שמתגבר לקראת העלייה לבמה, הלחצים השונים?

באש: “בחזרות אני לא מקל עליהם. עובד איתם ממש במקצוענות. לפני המופעים, תפקידי יחד עם שאר הצוות לנטרל את כל הרעשים ולאפשר להם להיות בעבודה נטו. אני מכבה את השריפות ומאפשר להביא אותם לרגע שהם עומדים על הבמה, הכי רגישים, הכי מכווננים. ואנשים בקהל מאוד מתרגשים ומזילים דמעה”.

 

(רק עכשיו זה מה שקובע 

ועוד לא מאוחר,

קיים בעולם לא מושלם 

מושלם בעולם לא קיים).

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של “שווים”

קראו עוד בשווים

עשו לנו לייק
סרטונים
גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים