ליהי צוברי
השבת נכנסת, וריחות הדגים המתבשלים בתנור מגיעים לאפי. אמא שלי לחוצה שהכל יתקתק, מתרוצצת ממקום למקום, ואני מרגישה כמו בתוך סופת הוריקן. מצד אחד, אני מתחילה לחוש בבטני את ההתרגשות שעדת האורחים מביאה איתה, אור מיוחד. מצד שני, מקננת בי השאלה האם אצליח לשמור את השבת? האם אעמוד בפיתויים הרבים שהחילוניות והאורחים הרבים מביאים איתם?
בבואי להתיישב לשולחן השבת, אני מבקשת מבעלה של בת דודתי לעשות את הקידוש. הוא מסכים בחוסר רצון מופגן, ומברך תוך כדי סגירת קניות למחר בשוק של טירה. אני יושבת חסרת אונים. כל כך רוצה, אבל לא יכולה להצטרף אל משפחתי מחר לשוק.
בוקר שבת. אני קמה לבית ריק אחרי ששמעתי את אמי מתארגנת בשעה מוקדמת לנסיעה, כאילו היא יוצאת לטיול שנתי. אני מרגישה קצת כמו הילד מ”שכחו אותי בבית”.
מתיישבת בחדר, תוהה ביני לבין עצמי מה אני עושה קודם. לעשות קידוש כמו ילדה טובה, או להתפרע עם סרט טוב כמו סטודנטית שזה היום הפנוי היחיד שלה בשבוע.
איך סרט, אתם בוודאי שואלים. כן, אני יודעת, זה חילול שבת. בכל פעם שאני מתלבטת, אני מדמיינת את המאזניים. מלאך עם זקן לבן יושב על כתפי הימנית, ושטן מצחקק בצד שמאל, כל אחד מנסה למשוך לצד שלו. בעד ונגד, יתרונות וחסרונות.
בעבר, כשהתחלתי לשמור שבת, גרתי במשפחת אומנה דתית, והשבת הייתה דבר נגיש מאוד עבורי. היום, היא הרבה פחות. הנכדה של אמי האומנת נהגה להקריא לי ספרים בשבתות עקב לקות הראייה שלי, וזו הייתה השעה האהובה עליי בשבוע. הייתי מחכה לזמן הזה, שהיה משמעותי עבורי מאוד. בדיוק אז הארי פוטר פרץ אל השוק, ומיד נשביתי בקסמי הספר, כמו רבבות אחרים. השבת בבית משפחתי האומנת הייתה כמו תחנת רכבת. אחד יוצא ושני בא. לא היה מצב שאהיה לבד או אשתעמם.
היום, כשאני בוגרת ועצמאית, שגרת השבת מאתגרת ביותר בשבילי. רוב היום אני לבד, ובית הכנסת רחוק מלהיות נגיש. מדובר בקרוואן קטן שהנשים מצטופפות בו בקושי. לי ולכיסא שלי אין מקום להידחק פנימה. בחיי היומיום שלי, אמצעים טכנולוגיים הם כמו איבר נוסף בגופי. זה מתחיל בכיסא הגלגלים הממונע, שרק בשנים האחרונות ניתן היתר מרב המאפשר להסתובב איתו בלי שזה ייחשב חילול שבת. בנוסף, אחת האהבות הגדולות ביותר שלי היא לקרוא ספרים, והדרך היחידה עבורי לעשות זאת היא דרך האתר של הספרייה ללקויי ראייה ועיוורים באינטרנט. העולם שלי סובב סביב טכנולוגיה.
אני יודעת שיש אנשים שירימו גבה על שמירת השבת שלי, אך אני מודעת לכך שאני עושה בחירות. יש מחירים שאני מוכנה ורוצה לשלם, ויש כאלה שהם מעל לכוחותיי. השבת אמורה להיות עונג, ולכן אני בוחרת לשמור אותה בדרך שלי, ולצעוד יחד עם אלוקים באופן הייחודי לי.
